יעל ברקאי

ראשית הדרך. יעל נולדה ב־1940 וגדלה בחיפה. בילדותה למדה מחול אצל הרקדנית והמורה ירדנה כהן, שהייתה בעצמה מחלוצות הריפוי במחול בארץ. כבר בגיל 14 הנחתה קבוצת ילדים בתנועה במוסד "אהבה" בקריית ביאליק, ושם נולד החלום להיות מטפלת בתנועה.

הלימוד אצל מריאן צ'ייס. בעקבות מסע למזרח אפריקה ב־1965 שמעה על מריאן צ'ייס, מחלוצות הטיפול בתנועה בעולם. יעל נסעה לבית החולים סנט אליזבת' בוושינגטון, שבו עבדה צ'ייס, ולמדה ממנה כשוליה את הבסיס לדרכה: האמונה שהריקוד מאפשר ליצור קשר עם כל אדם, והיכולת להצטרף לתנועה של האחר.

הכשרה אקדמית. למדה ריפוי בתנועה ובמחול באוניברסיטת האנמן בפילדלפיה (1978-1979) וקיבלה תואר שני בייעוץ זוגי ומשפחתי מאוניברסיטת ויסקונסין (1986).

עבודה בארץ. במכון וינגייט הייתה שותפה להקמת שלוש מגמות: חינוך גופני לגיל הרך, חינוך גופני בחינוך המיוחד ומחול. במשך 26 שנה עבדה כמטפלת בתנועה בתחנה לטיפול בילד ובמשפחה של התנועה הקיבוצית, תחילה באורנים ובהמשך בתל אביב, עם ילדים, משפחות וזוגות. שם החלה לשלב טיפול בתנועה בעבודה עם זוגות ומשפחות, דבר נדיר באותן שנים.

סמינר הקיבוצים. ב־1993 ייסדה את התכנית להכשרת מטפלים בתנועה במרכז להכשרת מטפלים ביצירה ובהבעה במכללת סמינר הקיבוצים, וריכזה אותה במשך למעלה משני עשורים. את התכנית בנתה יחד עם עמוס צור וברכה הדר, ובמהלך השנים הכשירה בה מאות מטפלים. בשנים האחרונות שילבה בתכנית קורס בתנועה אותנטית.

האיגוד המקצועי. הייתה בקבוצה שהקימה ב־1971 את האיגוד הישראלי לטיפול ביצירה ובהבעה (יה"ת), וכיהנה כיושבת ראש האיגוד קדנציה אחת.

הנחיה והוראה. במשך יותר מ־30 שנה לימדה בתכנית להנחיית קבוצות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. בקליניקה הפרטית שלה טיפלה ביחידים, בזוגות ובקבוצות, והנחתה קבוצות וסדנאות מאימפרוביזציה ועד תנועה אותנטית.

בעבודתה של יעל התנועה לא הייתה כלי או אמצעי בטיפול, אלא המהות עצמה. בתנועה משתקף מצבו הנפשי של האדם, ושינוי שמתחולל בטיפול ניכר גם בה: באופן שבו האדם נושם, עומד ונושא את גופו.

תנועה אותנטית ותפקיד העד

בשנותיה המאוחרות התמקדה יעל במודל התנועה האותנטית, שראשיתו בעבודתה של מרי וייטהאוס בלוס אנג'לס בשנות החמישים והשישים. המבנה פשוט: אדם נע בעיניים עצומות, מקשיב לתחושות, לדימויים ולרגשות שעולים בו, ומאפשר לתנועה לנבוע מתוכו. לצדו יושב עד, שמתבונן בלי לשפוט ובלי לפרש ו"מחזיק" עבורו מרחב בטוח.

יעל ראתה בעדות כלי לצמיחה וליכולת לקבל את האחר. אחרי התנועה המתנועע והעד מדברים בגוף ראשון ובזמן הווה, כך שהחוויה נשארת "כאן ועכשיו" והמתנועע בוחר מה מדברי העד נוגע בו. בקבוצה המשתתפים עוברים בין תפקיד המתנועע לתפקיד העד, ולומדים דרך זה גמישות והקשבה.

בזכות הכוח שמצאה במודל להקניית עקרונות הטיפול (נוכחות מכילה, התבוננות והיכולת להיות עם האחר) שילבה קורס בתנועה אותנטית בתכנית ההכשרה למטפלים בתנועה. היא המליצה שגם מחנכים, יועצים ופסיכולוגים יתנסו במודל.

יעל כתבה על תנועה אותנטית, על העדות, על ההכשרה אצל מריאן צ'ייס ועל ירדנה כהן, בעברית ובאנגלית. כל הכותרות מקושרות למקום שבו פורסמו.

יעל ברקאי היא אמי. גדלתי בבית שהיה בו סטודיו לתנועה, ומגיל צעיר ראיתי איך תנועה יכולה להיות שפה שבה אדם פוגש את עצמו ואת האחר.

בחרתי ללכת בדרך דומה ולהיות מטפלת בתנועה. לאורך השנים עבדנו יחד והנחינו יחד סדנאות, ביניהן "תנועה פותחת את הלב", סדנה המשלבת תנועה וצבע. ממנה למדתי את הקשב לגוף, את הכבוד לקצב של כל אדם ואת הכוח של עד שמתבונן בלי לשפוט.

היום אני מנחה קבוצות בתנועה אותנטית ומטפלת ביחידים בטיפול בתנועה, בצפון תל אביב, וממשיכה את מה שלמדתי ממנה בדרך שלי.