© 2023 by EXOTIC DANCING. Proudly created with Wix.com

כל הזכויות שמורות לקונפידנס ©

צור קשר

חופש בתנועה

מאמרים

טפול נפשי בילדים על-פי שיטת ד"ר שטרן מתוך הפסיכולוגיה העברית. מתוך אתר הפסיכולוגיה העברית

שמיר רחל ועירית בן עזר. (2006).

טפול נפשי הנה שיטת התערבות לא מילולית. היא מתבססת על הסמלה הלקוחה מהעולם התפיסתי ומייצגת את עולמו ההתפתחותי-דינאמי של הילד. השיטה פותחה על ידי ד"ר ג'ורג' שטרן, פסיכואנליטיקאי אמריקאי, פסיכיאטר ונוירולוג ילדים, שעלה ארצה בשנות ה-60, עבד ולימד כאן (סמינר אורנים חיפה, אוניברסיטת בר-אילן, ביה"ח הפסיכיאטרי אילת) עד שנפטר באמצע שנות השבעים. במהלך שנים אלו פיתח ד"ר שטרן משנה טיפולית סדורה, היונקת משלושה מקורות תיאורטיים: תיאוריות התפתחות דינאמיות, התיאוריה התפיסתית של הגשטאלט ותיאוריות אקסיסטנציאליסטיות. ד"ר שטרן פיתח אופנויות שונות של טיפול כמו למשל באמצעות משחק, צבע, ריתמוטרפיה ואפילו דרך שפה ומתמטיקה. הפסיכולוגית גב' ויטקה קובנר, אחת מתלמידותיו הותיקות, המשיכה את דרכו ופיתחה בעזרתה של תלמידתה הגב' רחל שמיר את גישת העבודה שמתבססת על סמלים של צורה וצבע.שיטת ד"ר שטרן נותנת ביטוי לדיאלקטיקה המאפיינת את תהליך ההתפתחות לפיה זהו מהלך המתקדם באופן ספיראלי בין שני קטבים; מחד קיים המצב הבסיסי הלא ממוין, הסתמי, מצב של אנאינטגרציה (ויניקוט), מצע ראשוני פוטנציאלי. מאידך קיימים הגורמים המובנים יותר, אשר תפקידם לעצב את המבנה הנפשי בכיוון של גיבוש עצמי מזוהה ואישי. בתהליך הצמיחה הילד מתפתח מהוויה שאינה מובנית, דרך תהליכי דיפרנציאציה אוניברסאליים ואישיים לקראת גיבוש אישיות בעלת זהות מובחנת וייחודית. הדיאלוג בין שני הקטבים הללו, דהיינו בין תנועה אפקטיבית פרושה ומשוחררת לבין אפיק מארגן, בין אוניברסאליות ואינדיבידואליות, מתרחש בכל שלבי ההתפתחות, ועל כן הוא מהווה ציר מרכזי במעשה הטיפולי. על הטיפול לתת מענה וליווי מתמשך לשני המוקדים הללו השזורים בהתפתחות ולאינטראקציה המורכבת ביניהם.הטפול יפעל במידה רבה דרך התקשרות לחלקים בריאים אצל המטופל, וישאף להרחבתם וטיפוחם. עלינו לכוון את הילד בנתיב ההתפתחות הרצוי שכן ללא הכוונה מתאימה הוא עלול לשחזר את קשייו האמוציונאליים כבמעגל קסמים. במעשה הטיפולי יש לגרות את הכוחות הבריאים האינטגרטיביים המוטבעים בילד, הכוחות הטבעיים הפועלים בכיוון של תבנית טובה, ( Good Gestalt מושג הלקוח מתיאורית הגשטאלט) וזאת על ידי הצגת גירויים טיפוליים המותאמים לשלב ההתפתחותי של הילד ולמצבו הרגשי. הילד יגיב לגירויים אלו ואט אט, בפעולתו, יפרוש בפני המטפל את טווח הביטוי שלו.החוויות הראשוניות של ההתפתחות, עקבות הזיכרון, אצורות בגוף ונאגרות בשלב הטרום מילולי. השפה עלולה לעתים להיות מכשול בדרכינו להבין את עולמם של הילדים. היא מתפתחת מאוחר יחסית, לאחר ששלבים פורמטיביים רבים כבר נקבעו ועוצבו. היא אינה כלי ביטוי טבעי בעולמו של הילד ואינה רצופה וגמישה דיה להעברת חוויותיו הבלתי ניתנות לניסוח של הילד. האיפוק לגבי השימוש בשפה, הויתור על ההמשגה, עוזרים למטפל להבין את הביטוי של הילד, לדבר בשפתו, ולהתקרב לעולמו.על מנת לקיים את השיח הטיפולי בדרך זו, פיתח ד"ר שטרן שורה של סמלים המייצגים את אבני היסוד בהתפתחות הילד: צבע- סתם- רקע- דמות- כתם- פרט- צורה. הצבע והצורה מייצגים את שני קצוות הרצף של תהליך ההתפתחות, כאשר צבע מייצג את הצד האפקטיבי (בדומה להגדרתו של רורשך את דטרמיננט C), את העולם הראשוני הבלתי מובנה, את הפוטנציאלים הראשוניים את העומק האמוציונאלי של האישיות; ואילו הצורה מסמלת את האגו (כפי שרורשך הגדיר את דטרמיננט F) את התגבשות האינדיווידואליות, את המציאות, את הגורמים המארגנים את ההתפתחות ונותנים לה אפיק כיוון וגבולות. השימוש בסמלים אלו, כמו גם בסמלים מתווכים נוספים, משחרר את המטפל והמטופל מן הצורך לעסוק בתוכן, ומאפשר להם לעסוק בתהליך, להתמקד ב"איך" ולא ב"מה". במציאות הטיפול, הילד יחווה את מלוא טווח הביטוי שלו, יפרוש את יכולותיו ויעזר בהכוונה הטיפולית של הפסיכולוג. בהליכה הזהירה בין שינוי ושימור המאפיינת טיפול יתנסה הילד במפגש עם חמרים שונים, אשר הופכים את הטיפול למעין משחק; זהו משחק מתמשך שבו מעורבים הפסיכולוג והמטופל, והוא רווי מגע, התנסויות גופניות המגייסות את המטופל לכאן ועכשיו של ההתרחשות הטיפולית. המגע יכול להיות בחומר חי ותוסס, צבעוני, נזיל, חמיק, או בחומר "צייתן" המתעד את רצונותיו של הילד ומקטין את תסכוליו; יכול להיות חומר פרימיטיבי גושי נטול צורה, או חומר מתוחכם יותר המאתגר את יכולותיו של הילד. ההתמצאות במסר הטמון בחומר זה או אחר, מאפשרת דיוק במתן הגירוי המהווה נקודת מאחז לביטויו של הילד. המטפל יתמקד בביטוי של הילד expression)) יוסיף עליו ויפתח אותו. ההתערבות הטיפולית מכוונת להשיג שינוי בביטוי. שינוי זה ישקף את השינוי שיושג במערך הרגשי של הילד ותפקודו במציאות.